זופיה

פרק ראשון

בערב חג המולד קראו לי לעוגות.
תיארתי מעגלים מחוץ לחלונות
שלג רטוב לילה,
הפרסום עד אור באקראי,
לחצתי את ראשו אל חלונית:
השומר התנשא החלונות.

חשמליות רעשו בחשכה,
כרכרות רועמו על הגשר,
קרח טופח מרחף על שוורים,
הרשרוש הגיע מהנהר,
בצומת דרכים קם שיכור,
אפילו צפוף יותר דקדתי לחלון.

Дул ветер, השלג התנופף,
שישה אתים מתנדנדים בשטח שלג.
מים לא קפואים,
אינדלס תיל דק.
ריצוף עץ עץ חרוט.
בצומת דרכים קפוא שיכור.

כל הצללים מחוץ לחלון המרובע,
השתקפות הפנס התנדנדה
שיכור נמצא ממש מעל לראשו.
השומר נפרד מהתא
ועבר לאורך הקיר לפינה,
והצל עבר הפוך.

חשמליות רעשו בחשכה,
בולי עץ רעדו על הגשר,
הרשרוש הגיע מהנהר,
משאיות הבזיקו באפלולית,
מונית ברחה במהירות מלאה,
הרמזור הבהב בצומת.

Дул ветер, סופת שלג
הרים את המעיל הכחול.
בצומת דרכים שיכור.
הפנס התנדנד, מחפש את הצל שלו.
אבל צלו הסתתר בפשתן.
אולי, לא היה לה בכלל.

הוא התגנב בזהירות אל הקיר,
שום דבר לא שבר את השקט,
וצלו מיהר ממנו,
הוא התגנב ופחד מאחד כזה,
כך שהשיכור לא יפעל.
בזמן הזה חשב על משהו אחר..

Дул ветер, והשיח התנדנד,
השלג היה איטי וסמיך.
תחת וילון שלג מתמשך
הוא עמד, מוקף לבן.
ירד שלג, והעקבות שלו נעלמו,
כאילו בא משמיים.

אי אפשר היה לסלק את פגישתם,
אי אפשר היה להזהיר אותו,
היו שלושה כאלה. השלישי הוא פחד.
החושך התנדנדה מעל הפנס,
חלמתי, מה ליד סופת השלגים.
היו שלוש מדרגות ביניהן.

לפתע נשבה רוח חזקה,
מכונית הבזיקה ביניהם,
כנף לבנה-שלג זינקה.
לפתע, עיניי היו מעוננות,
בצומת דרכים מישהו צעק לא,
כבה לרגע והאור שוב מהבהב.

צומת דרכים היה שוב שקט וריק,
משוטטת בתוך השיח השחור של הדמדומים.
השעון למטה הראה את השעה.
ספא ללא ראש התנשא למרחקים.
מים מושחרים שלא הוקפאו.
שום זכר לא נראה סביבו.

לפעמים אני חושב על זה, באותו לילה,
לא מצליח להתגבר על גשם שלג
ואפילו לא רבע, לא שליש,
לא מצליחה להתגבר על שלל צללים,
אשר השלג שיבח,
נותן מקום לכוחות לא ידועים.

אז, הכל היה ריק וחשוך,
זמן מה הסתכלתי מהחלון,
בחושך הפסיק הסנה לרעוד,
חשמליות המשיכו לקשקש,
הרחק - הריצוף מעט רעד.
הורדתי לאט את הווילון.

עלים לבנים זזו מעט.
אמא גררה גרבי ארגמן,
אבא תיקן את המצלמה שלו.
מדפדף במגזינים על אח המיטה,
והחתול רעש על התנור.
למדתי בשקט קשרים.

שתיקה וחצי חושך שלטו,
מחט מבריקה צוללת אל תוך הצמר,
משקפיים זרחו מעליה באובך חצי,
העדשות על השולחן האירו,
בחשכה נשם החתול ברעש,
במראה הרשרשתי.

הצבעה:
( טרם התקבלו דירוגים )
שתף עם החברים שלך:
יוסף ברודסקי
השאר תגובה