רומן פטרסבורג (שיר בשלושה חלקים)

עצב בטוח בעצמו,
מחייך, נטוש אחרי, –
הדפסה בטרם עת
השנים שלא התגלו,

אבל פעם בשנה קול מושתק
צועק בשקט - כתוב,
לעיתים דרך הקור העז,
חי כמו קודם, תמהר.

ראש 13

אתה חוזר בסתיו,
הנהר מרשרש אחרי, תוֹצָאָה,
טקסי צהוב מנצנץ
ובהם הצעדים של השנים האחרונות.

במעלה המדרגות הדקיקות,
להתקשר ואחרי שתיקה,
להיכנס לדירה, הלילה הזה
רואים את הנהר מהחלון.

אתה תבין, אולי, לרגע,
מושך את הווילון העבה,
בחושך געגועים גדולים
סחבי את עצמך לאנשהו,

איפה בן מאתיים שנה, לא מתעייף,
כולם בוכים מקהלה Oceanid,
לכל הגשרים מעל האיים,
על גרניט וסילייבסקי שלהם,

ומול הקיר הזה
תנתק את עצמך בצרחות
וסובב את הגב לחלון,
ולהחיות לזמן מה.

ראש 14

אה, פטרסבורג, אמצע המאה
הכל כאילו נעלם מזמן,
אבל, מאירה את שריקת הרוח,
כ, פטרסבורג, החלון שלי

הוא בוער כבר ארבעה לילות,
אומר ארבע שנים,
במכתב הדואר הארבע עשרה
בפרק י"ג מואר.

אה, פטרסבורג, הכיסים שלך
ולובן האזיקים שלך,
רומנים באותיות אינם רומנים,
אלא רק בעלילת החתימה,

אלא רק מפלס חצר הכנסייה
עם נהר על גבנון וולקובי,
אלא רק היכרויות בחורף
פי ארבעה יקרים לך יותר,

למשפחה ענייה
מסתכל, לזרוח עד הבוקר
זרקורים של אדמירליות
והקיסר פיטר.

ראש 15

החורף מטלטל את הרמזורים
כנפיים ריקות של סופות שלגים,
מקתדרלת השינוי
נושף את צליל הפעמון.

ודמויות ממהרות
מלמל - לורד, מצטער,
ובמסלול החלקה
יש מונית מבריקה,

ציון:
( 3 הערכה, מְמוּצָע 3.67 מ 5 )
שתף עם חבריך:
יוסף ברודסקי
הוסף תגובה